נועה נכסי נדל"ן בע"מ ואח' נ' דנקנר השקעות בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן צווי מניעה זמניים המופנים כלפי הנתבעים 2 ו- 3, מר שמואל אוזן וחברת יאנטרה בע"מ, האוסר עליהם לבצע כל פעולה או דיספוזיציה במניות חברת יאנטרה או במניות חברת קניון דרורים בע"מ.

לא הועלתה התנגדות למתן החלטה על יסוד כתבי הטענות.

על פי כתב התביעה והבקשה, התובעת, חברת נועה נכסי נדל"ן עוסקת, בין היתר, בייזום נדל"ן; הנתבעת 1, חברת דנקנר השקעות בע"מ היא חלק מקבוצת דלק נדל"ן, אשר לה חברה-נכדה בשם קניון דרורים בע"מ; הנתבע 2, מר שמואל אוזן, שימש כמשנה למנכ"ל אצל חברת דנקנר בתקופה הרלוונטית לתביעה, וכיום הוא בעל 50% ממניות הקניון, באמצעות חברת יאנטרה; חברת יאנטרה מצויה בבעלותו המלאה של מר אוזן, הוא גם מנהלה היחיד ו-50% ממניות הקניון רשומות על שם חברת יאנטרה.

במסגרת הסכם מיום 3/3/05 בין חברת נועה לבין מושב בני דרור, נקבע כי חברת נועה תשלם למושב סכום של 6,000,000 ₪ תמורת רכישת מניות המושב בחברת קניון דרורים, ובכפוף לאישור האסיפה הכללית של המושב, אשר הוכפף להפקדת מלוא סכום התמורה המעוגנת בהסכם בתוך שבעה ימים ממועד אישור האסיפה הכללית.

ביום 20/5/05 הודיע ב"כ חברת נועה כי מאחר שלחברת דנקנר קיימת זכות סירוב ראשונה, הוא מבקש כי הפניה תתבצע תחילה אליה, על מנת שתודיע לגבי מימוש זכות הסירוב הראשונה, שכן ככל שהיא תבחר לעשות כן, ממילא אין טעם לכך שחברת נועה תפקיד את מלוא התמורה.

לטענתה, הפעלת זכות הסירוב מעוגנת בסעיף 32(א) לתקנון חברת קניון דרורים (נספח ח' לכתב התביעה), לפיו:

"כל העברת מניות בחברה תהיה כפופה לזכות סרוב ראשונה כך שבעל מניות (להלן: "המציע") לא יעביר ממניותיו בחברה אלא אם יציען תחילה לרכישה ליתר בעלי המניות בחברה (להלן: "הניצעים") באופן יחסי על-פי שיעור החזקותיהם ובהתאם לתנאים זהים המוצעים על ידי רוכש בתמורה ובתום לב".

ביום 25/5/05 הודיע ב"כ המושב לב"כ חברת נועה על ביטול ההסכם.

כלומר, לטענת חברת נועה, מאחר שחברת דנקנר מימשה את זכות הסירוב הראשונה, ההסכם בין חברת נועה לבין המושב לא יצא אל הפועל.

על פי כתב התביעה, ביום 11/4/05 הגישה חברת דנקנר תביעה כנגד המושב, חברת נועה וגורמים נוספים, הנסבה על הטענה לפיה ההסכם שנערך עם חברת נועה אינו משקף את המחיר האמיתי של העסקה (ת"א 1518/05).

בנוסף, צויין, כי ביום 27/10/05 נערך הסכם בין המושב לבין חברת אלדן טק, למכירת מניות המושב לחברת אלדן טק, תמורת סכום של 7.15 מיליון ₪ , וחברת דנקנר הפעילה את זכות הסירוב הראשונה, העבירה לידי הנאמן על פי החוזה את מלוא סכום התמורה, וכנגד זאת הועברו מניות המושב לידי חברת דנקנר.

ביום 15/10/09 התפרסמה הודעת דלק נדל"ן לבורסה בדבר מכירת 75% מזכויותיה בקניון תמורת סכום של 30,000,000 ₪ למר חן ליפין, באמצעות חברת אם. סי.אל קניון דרורים בע"מ, המצויה בבעלותו.

בסופו של דבר, התברר כי חברת דנקנר פעלה תוך תרמית, בחוסר תום לב ובניגוד לזכותה על פי התקנון, מאחר שהיא לא רכשה את כל המניות עבור עצמה, אלא מחצית מהמניות שנרכשו, שהן למעשה רבע מכלל מניות החברה, רכשה למעשה הנתבעת 3, חברת יאנטרה. כלומר, חברת יאנטרה היא ששילמה עבור מחצית ממניות המושב, וחברת דנקנר שימשה רק כשלוחה עבור חברת יאנטרה.

במסגרת ההסכם שבין חברת דנקנר לבין חברת יאנטרה הוסכם כי חברת דנקנר תרכוש רבע ממניות הקניון, בנאמנות עבור מר אוזן. חברת נועה טוענת, שעסקת רכישת המניות בטלה ומבוטלת, מאחר שהיה על חברת דנקנר לרכוש את כל המניות עבור עצמה, על מנת שתיחשב כמי שמימשה את זכות הסירוב הראשונה, ומשלא עשתה כן, ומאחר שהיא לא הקנתה לחברת נועה את הזכות הראשונית לרכישתן, הרי שזכות הסירוב לא מומשה, וממילא העברת המניות בטלה.

כלומר, על פי הנטען, מאחר שחברת דנקנר לא מימשה את זכות הסירוב הראשונה כלל, הרי שחברת נועה היתה זכאית להשלים את העסקה עם המושב ולקבל 50% מהמניות, אלא שהמניות לא הועברו אליה בפועל.

לחלופין, טוענת חברת נועה, כי הסכמת חברת דנקנר לרכישת מחצית ממניות המושב עבור מר אוזן וחברת יאנטרה מהווה שליחות, מאחר שהם ייפו את כוחה של חברת דנקנר לרכישת מחצית ממניות המושב. בהתאם לכך, חברת דנקנר לא העבירה למר אוזן ולחברת יאנטרה את זכות הסירוב אלא שימשה כשלוחתם בלבד. על פי הנטען, הנתבעים הסתירו את יחסי השליחות מכל הגורמים המעורבים בעסקת רכישת המניות, ולפיכך מדובר בשליחות נסתרת, והתנהגות הצדדים מחייבת אותם לפצות את חברת נועה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הסתרת השליחות מצידם, שכן אילו היתה מודעת לכך שאין בכוונתה של חברת דנקנר לרכוש את כל המניות עבור עצמה, הרי שחברת נועה עצמה יכולה היתה לממש מחצית ממניות המושב.

בבקשה הנוכחית, טוענת חברת נועה כי מתקיימים הקריטריונים למתן צו מניעה זמני, שכן קיימות ראיות לכאוריות להוכחת עילת התביעה (וביניהן התקנון וההסכם בין חברת דנקנר לבין מר אוזן וחברת יאנטרה), וכן כי צווי המניעה נדרשים לצורך שמירה על המצב הקיים ומניעת העברת המניות לצד ג' תוך קיפוח זכויותיה הנטענות של חברת נועה.

לפיכך, ומאחר שהצווים המבוקשים הם מידתיים ובעלי היקף מוגבל, טוענת חברת נועה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

אכן, כידוע, סעד זמני מבוקש בטרם בירור התביעה העיקרית וההכרעה בזכויות הצדדים, ולכן מבקש הסעד הזמני נדרש להוכיח את התקיימותם של מספר תנאים מצטברים - קיומם של סיכויים טובים להוכחת התובענה, על בסיס קיומה של עילת תביעה הנסמכת על ראיות מהימנות לכאורה והטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני, באופן שיצדיק את מתן הצו המבוקש, כמו גם שיקולי צדק ומידתיות (ובהם ניקיון כפיים, העדר שיהוי ועוד) (רע"א 1094/11 בר הומס בע"מ נ' ביתרמי בע"מ (9/2/11); ה"פ (מחוזי מרכז) 55490-11-10 טחנות ישראליות בע"מ נ' סוגת תעשיות בע"מ (1/2/11); ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 3154-08-10 פלדמן נ' ל. רפאל חברה לבניין בע"מ (24/1/11); ת"א (מחוזי נצרת) 22990-11-10 דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' לוי ואח' (20/1/11)).